מזונות ילדים - צרה לאבות עניים 

מזונות ילדים - צרה לאבות עניים

לנשים יש יתרון על פני גברים בהליכים השונים בבתי המשפט, במשטרת ישראל, במחלקת הרווחה ולעיתים גם בבתי הדין הרבניים. נשים זוכות ליתרון משום שהנורמה בישראל מכירה להן זכויות עדיפות על פני גברים במשמורת ילדים, מזונות ילדים, מזונות אישה, התחייבות בכתובה, צו הרחקה, צו הגנה, פלילים במשפחה ועוד.

הנגישות הרבה לפתיחת הליכים משפטיים כנגד גברים גם על דברים של מה בכך והפיתוי הכלכלי אשר נילווה לכך, גורמים לנשים רבות להחזיק אצבע קלה מידי על ההדק ולהשתמש בכוח אשר ניתן להן כנגד גברים במישור המגדרי ו/או הזוגי והדבר גורם לריבוי הליכים משפטיים כנגד גברים בכלל וריבוי מקרים של פרידה וגירושין בפרט.

אחת מהנורמות המושרשות והבעייתיות ביותר בדיני המשפחה בישראל, הינה הנורמה אשר קובעת את חיוב האב בגובה מזונות ילדים. מדובר בנוסחה אשר יוצרת לעיתים די קרובות תוצאה בלתי מאוזנת, בלתי צודקת ובלתי אפשרית כלפי האב, והיא מקפחת את האב במיוחד כאשר הוא עני והאם אמידה. נתאר בקצרה כיצד התגבשה נוסחה זו וממה היא מורכבת:

על פי סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, (להלן: "חוק המזונות") מזונות ילדים נפסקים על פי הדין האישי אשר חל על הוריהם. בהעדר דין אישי או כאשר הדין האישי אינו מכיל הוראות מפורשות במזונות הילדים, יחולו הוראות החוק. הדין האישי אשר חל על יהודים הינו דין תורה.

בשולחן ערוך (אבן העזר סימן ע"א, סעיף א') ומשנה תורה לרמב"ם (הלכות אשות, י"ב, י"א) נכתב, שהאב חייב (בין אם עני או אמיד) בצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל- 6 וניתן לכפות זאת עליו בכל הכפיות האפשריות. מעל גיל- 6, חובת האב והאם למזונות הילדים הינה מדין צדקה ועל פי יכולתם במבחני הצדקה.

בתקנת הרבנות הראשית תש"ד האריכו הרבנים הראשיים לישראל דאז את חובת המזונות עד גיל- 15 והשוו אותה לחובה שהיתה קודם לכן עד גיל- 6. ולאחר תיקון התקנה, נפסקים מזונות לילדים בגיל 15-18 מדין צדקה, על פי יחס ההכנסות הפנויות של שני ההורים מכוח חוק המזונות.

בתקופת השרות הצבאי הסדיר יחויב האב בשליש מסכום המזונות ששילם ערב הגיוס לצה"ל, על פי פסק דינו של השופט מאיר שמגר (נשיא בית המשפט העליון דאז) בהלכת קירשנר.    

מנתוני הלמ"ס עולה שמשפחה ממוצעת בישראל מונה כ- 4 נפשות, מהם שני הורים ושני ילדים. בתי המשפט בישראל פוסקים לאב על דרך המינימום סכום שאינו נמוך מ- 3000 ש"ח לחודש למזונות שני הילדים והמדור, ובנוסף לכך גם מחצית מהוצאות הרפואיות החריגות של הילדים ומחצית מהוצאות חינוכם.

לחלק גדול מהאבות היהודים בישראל יש פוטנציאל השתכרות של כ: 5000 ש"ח ועד 7000 ש"ח לחודש, ולאב שאמור לשלם את המזונות ולהוציא על הילדים כאשר הוא לוקח אותם להסדרי הראיה, לא נותר כמעט דבר לצרכיו האישיים.

עיקר האבסורד בדבר הינו שאמידות האם אינה מקילה על האב העני בתשלום מזונות הילדים ואפילו אם נמצא שהאב עני מרוד והאם עשירה מופלגת, שיעור חיובו של האב במזונות המינימאליים של הילדים לא ישתנה. 

היריעה כאן קצרה מלהכיל את גודלם והיקפם על הנזקים אשר נגרמים לאב, לאם, לילדים ולחברה כולה כתוצאה מהנורמה הקיימת במזונות הילדים, אך די לנו לעמוד על חובות העתק אשר רובצים בלשכות ההוצל"פ השונות בארץ בגין מזונות ילדים בכדי להבין עד כמה מדובר בתופעה קשה ובעייתית. 

מבין האבות חייבי המזונות ברור שחלק גדול מהם אינם משלמים את המזונות מפאת חוסר יכולת, ובתוצאה כזאת כולם מפסידים, כולל משלם המיסים אשר צריך לממן ביתר את מנגנון ההוצאה לפועל ואת הסכומים שהמוסד לאומי כבר העביר לידי האם במסגרת חוק המזונות (אבטחת תשלום), תשל"ב- 1972.

כאמור, סעיף 3 לחוק המזונות מפנה את הוראות החיוב לדין האישי החל על החייב ובהעדר דין אישי או שהדין האישי פוטר את החייב יחולו הוראות החוק עצמו. לפיכך, הפתרון הנכון לסוגיה זו הינו ביטול סעיף 3 לחוק המזונות או ביטול ההפניה של הסעיף 3 לדין האישי בכדי שמזונות הילדים יפסקו על פי החוק אשר עושה שוויון מלא בחלוקת נטל המזונות בין האב לאם על פי יחס ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם ולפי צורכי הילד.

לסיכום, לגיטימיות חברתית, נגישות קלה מידי לערכאות והפיתוי הכספי אשר עומד לנגד האם דוחק בה להגיש כנגד האב תביעה למזונות ילדים אשר מובילה לפרוק התא המשפחתי ולנזק חברתי רב. אך גם אם נתעלם לחלוטין מהנזק אשר נגרם מפרוק חפוז של התא המשפחתי, עדיין נישאר באותה תוצאה, והיא שהנורמה אשר קיימת במזונות הילדים מטילה על כתפי האב העני עומס כלכלי כבד ממה שהוא מסוגל לשאת ועיקר הנזק החברתי נגרם בכך.

לפיכך אנו סבורים שאין מנוס מאשר לתקן את חוק המזונות בכנסת בכדי לשנות את הנורמה אשר קיימת במזונות הילדים ולאיזון חברתי טוב יותר בין האב לבין האם וטובת הילדים כשיקול על.